הרגלים, שגרות ומה שביניהם
למילה הרגל, יש קונוטציה שלילית.
כוחו של הרגל הוא ביטוי המביע זלזול בעשיה.
היא נעשית ללא מחשבה. היא נעשית, לעיתים כלאחר יד.
ההרגל מנתק את החשיבה ולכן המעשה הוא חסר "נשמה".
האמנם?
האמנם ההרגל הוא דבר כל כך לא טוב?
ואם נקרא לו בשם אחר? נניח שגרות.
גם כאן נוכל אולי להיכנס לאיזה שעמום שגרתי נצחי.
מעין מעגל סובב שאינו מתקדם לשם מקום. מעין חזרה על אותן פעולות ללא חשיבה.
השעמום האולטימטיבי.
אלא ששגרות, אמנם הן צורת רבים של השגרה, אינן רק שגרה. הן קביעות. הן סדר.
כשחייל נמצא בטירונות, הוא לומד לעשות פעולות בצורה טכנית, ללא חשיבה, כך שבשעת חירום הוא יפעל "על אוטומט", הוא יבצע את המשימה בצורה הטובה ביותר. זה יהפוך לטבע שני. גם רופאים וחובשים ואנשי כוחות ההצלה האחרים מתרגלים את הפעולות על מנת שלא יצטרכו לחשוב בזמן אמת אלא יבצעו את הפעולות ויצילו חיים.
כדי להחליט אם שגרה זה טוב או רע, צריך תמיד לחשוב מה נמצא בבסיסה?
האם זו שגרה שנוצרה מאליה או שהיא מוכוונת. היא לכתחילאית.
אם היא נוצרה מאליה, אכן, היא לא הדבר המוצלח. אבל אם היא לא נוצרה, אם יצרו אותה, הרי שהיא הופכת להיות קצה הקרחון הגלוי.
שגרה שמיוצרת לאחר חשיבה, היא אחת הפעולות החשובות בהתקדמות האישית.
השגרה מביעה את העולם הערכי של האדם. מה חשוב לו.
היהדות קבעה שלוש תפילות ביום. יש לה אמירה לגבי סדר היום והחשיבות של העולם הפנימי. יש חסידויות שקיבעו את ההתבודדות היומית., זו אמירה לגבי החשיבות של ההתבוננות הפנימית. (אני בטוח שיש כאלו גם בדתות אחרות, אבל אני מכיר את היהדות).
כל ארגון יודע שבכדי להצליח חייבים ליצר שגרות. כאשר השגרות מתקבעות, הארגון יכול להתפתח.
גם האדם הפרטי צריך את השגרות שלו. הן ממקמות אותו במרחב ובזמן שהוא רוצה להיות. הוא שולט על הזמן ולא הזמן עליו.
לא נגררים לשום מקום. מגיעים לשם. יוזמים, לא נגררים ומגיבים.
כשלאדם יש שליטה על הזמן שלו, הוא משוחרר.
כמובן, שאם רוצים להצליח, יש צורך גם בבקרה על השגרות. כלומר, לאחר שהחלטת במה להשקיע, כיצד להגיע ומה הדרך, צריך לוודא שאכן השגרה מועילה ומובילה לשם. אחרת השגרה הזו הופכת להיות עוד שגרה משמימה.
אם לסכם, חשוב ליצר הרגלים נכונים, שגרות מועילות וליישם אותן בכל תחום שבו רוצים להתקדם.
השגרה, ההרגל, הם חלק מתכנון הדרך להצלחה.
איך בונים את הדרך?
איך מחליטים במה נכון וצריך להשקיע?
על כך בפעם אחרת
מאמר זה נכתב ע"י משה לקס, מחנך, מאמן מנטלי למשמעות והצלחה ויועץ ארגוני חינוכי