אהבה וחינוך

 "חנוך לנער על פי דרכו", מימרה ידועה שכולם אוהבים לצטט.

 אבל היא בעייתית.

 ואם הדרך של הנער היא שלילית? אם הוא אחד עם נטייה להתמכרויות? אם הוא אלים?

 גם אז? על פי דרכו? בא נהיה אלימים איתו? בא נחליף התמכרות בהתמכרות? 

נראה לי שהתשובה השלילית ברורה. אז מה כן?

 כדי לחנך נכון, צריך דבר אחד ענק והוא אהבה. זו הדרך של כל אדם. אבל לפעמים הנער גם מתנהג בצורה לא ראויה, לפעמים הוא עושה מעשים שליליים, לפעמים צריך להציב גבולות ולהעיר לו.

 הכל נכון. 

 ועדיין, כאשר הנער יתקל בגבול, כאשר הוא יקבל את ההערה והוא ידע שזה מתוך אהבה, הוא יוכל להתמודד. הוא ידע להכיל את העמדה מולו. 

אבל איך סוללים את נתיב האהבה?

 באהבה. בהערכה, בעידוד, באמירת מילים טובות ומחזקות, במציאת הכוחות החיוביים שלו והעצמתם. כשהוא רואה את ההערכה, כשהוא רואה שעוזרים לו, כשהוא רואה שלא מוותרים עליו, הוא יפתח בסוף. 

זה דורש שני דברים. גבורה וסבלנות. 

גבורה, לא פיזית, נפשית. היכולת להתגבר על היצר להעיר, לומר מה נכון, להימנע מהערות מקטינות, למצא את המילים, הזמן והדרך הנכונים להעיר ולהאיר.

 זה דורש עבודה פנימית כל הזמן. המחנך, ההורה, המדריך, חייבים ללמוד לשלוט בעצמם ולהתגבר על הרצון הטבעי להעיר ולהדריך. 

וסבלנות. חינוך הוא תהליך ארוך. מאוד. לפעמים רואים את התוצאות בזמן קצר, אבל בדרך כלל, זורעים זרעים שמוציאים פרי רק לאחר זמן ארוך, לא תמיד המחנך יראה את הפירות, אולי ההורים יראו את פירות השקעתם. 

הסבלנות ואורך הרוח ביחד עם ההתגברות על הצורך להעיר ובשילוב ההעצמה יסללו את נתיב האהבה אל הילד, אל הנער. דרכו היא דרך האהבה, אבל לעיתים קשה לו להביע אותה, התפקיד של המבוגרים הוא להתעלם מהקושי ולהביע את האהבה. לאורך זמן זה מוכיח את עצמו.

מאמר זה נכתב ע"י משה לקס, מחנך, מאמן מנטלי למשמעות הצלחה ויועץ ארגוני חינוכי